הגדר את הישובים שעבורם ברצונך לקבל התרעה

תמונת מצב ארצית שגרה

מהי שריפה?

כאשר ישנו מפגש בין חומר דליק, חום וחמצן נוצרת אש. אש חסרת שליטה ובקרה מתפתחת בקלות לשריפה גדולה. העניין יכול להסתכם בשריפת רכוש או תשתית: שריפות בייתיות כילו את ריהוט הבית עד אפר, בשריפות שטח נאכלו כלא היו אלפי דונמים של יער. תוצאות אלה אמנם הרסניות אולם ההיסטוריה רשמה גם שריפות קטלניות יותר שהובילו לאבידות גדולות גם בנפש.


שריפות מסוכנות לגוף האדם באופן ישיר- נזקים הנגרמים מהאש ומהחום, ואף בעקיפין-תוצאות לוואי של השריפה (חנק כתוצאה משאיפת עשן, או בניין הקורס בעקבות החום שממיס את יסודותיו).
שריפה עלולה להיות אירוע חירום בפני עצמה או תוצאה של אירוע חירום אחר (רעידת אדמה, אירוע התפשטות חומרים מסוכנים וכו').


נזקי שריפות רחבות מימדים יצריכו שיקום ארוך טווח (שיקום של יער שנשרף יכול לקחת כמה עשרות שנים) ויכולות להיות גם בלתי הפיכות.

התלקחותה והתפשטותה של אש נוצרת ע"י חבירתם של שלושה גורמים בסיסיים:

1.חומר דליק- מרבית החומרים המצויים על פני כדור הארץ עשויים לבעור. מבחינת שריפתם, ההבדל היחיד בין החומרים הינו הטמפרטורה הדרושה כדי שהם יתלקחו. מידת רגישותו של חומר להתלקחות הינה פועל יוצא של הרכב היסודות שבו. כל חומר בטבע יכול להופיע באחד מתוך שלושת מצבי הצבירה: מוצק, נוזל וגז. מצב צבירה של חומר ניתן בדרך כלל לשינוי בהשפעות של חום וקור. קיים קשר בין מצב הצבירה של חומר לבין רגישותו להתלקחות.
2.חמצן- שריפה היא תהליך שבו מתרכב חומר מסוים עם חמצן. הכוונה היא ליסוד החמצן, המהווה כ- 20% מכלל האוויר באטמוספרה. החמצן הוא גז חסר צבע, ריח וטעם, אשר מופיע כיסוד, וגם בתרכובות מן החי, הצומח והדומם.
3.חום- חומר דליק יבער בנוכחות חום וחמצן. כדי שחומר יתחיל לבעור הוא זקוק לרמת טמפרטורה מסוימת, השונה מחומר לחומר. לאותה רמת טמפרטורה קוראים "נקודת התלקחות".

מחוללי שריפה יכולים להיות גורמים טבעיים כמו ברקים והתפרצויות לבה מהרי געש או הצתה בכוונה תחילה. בישראל, כידוע, אין הרי געש פעילים. גם הסיכוי כי ברק יגרום לשריפה קשה בישראל הוא קטן ביותר. ברקים מתרחשים בישראל בעונת החורף, ולרוב הם מלווים בגשם עז, המרטיב את הצמחייה ואת הקרקע. בתנאים כאלה רוב הסיכויים שאם תתלקח שריפה מפגיעת ברק, היא לא תצליח להתפשט ואולי אף תכבה מעצמה.


אבל הסיבה העיקרית אשר בגינה מתאפשרת חבירתם של חמצן, חום וחומר דליק היא דווקא רשלנות.
מרבית השריפות בישראל ובעולם הן תוצאה של רשלנות:

חקלאים, ששורפים גזמים ואינם מקפידים על כללי בטיחות.
גצים המתעופפים מעבודות ריתוך שנעשות בשטח.
מדורות, שלא כובו כהלכה ונשארו בהן גצים בוערים, וכדומה.
שילוב של גורמים כאלה עם תנאים של יובש ושל רוח חזקה, עלול לגרום להתפשטות האש אל אזורים של חורשות נטועות או של צמחיית בר שבקרבת מקום, ולגרום לשריפה שקשה להשתלט עליה.

הניסיון שנצבר מלמד כי שלושה גורמים עיקריים הן ההבדל בין אירוע מקומי לאסון המוני:

1.הכנה מקדימה והתנהגות האנשים בשטח: התלקחות שמתחילה בארגון ערוך (בית, מפעל, משרד) אשר מצויים בו האמצעים לכיבוי ואנשיו יודעים כיצד לפעול לא מצליחה להתפשט ולסכן או לפגוע חיי אדם.
2.הכמות והתכונות של חומרי הבעירה- כיוון שרוב השריפות מתחילות כשריפות קוצים או כשריפות קרקע, יש חשיבות רבה לכמות החומר הדליק, שנמצא קרוב לפני הקרקע. בכלל זה יצוינו חומרים דליקים, מוצקים דליקים (בבית) או צמחים נמוכים, גזם ושרידים יבשים של צמחים חד-שנתיים (בחוץ), המגבירים מאוד את סכנת התפרצות השריפה ואת התפשטותה המהירה.
3.גורמים מלבים - כגון רוחות,חשמל וכו'.

קיימים חמישה סוגים של שריפות:
1.   שריפת מוצקים דליקים - בסוג זה נכללים החומרים המוצקים הדליקים, כגון: עץ, בדים, גומי ועוד. למוצקים אלו קיימת נקודה קריטית מבחינת הבעירה והיא נקודת ההתלקחות. כאשר מגיע החומר לנקודת התלקחותו הוא מתפרק ליסודותיו אשר חלק מהם מתרכבים עם החמצן ומתלקחים.


2.   שריפת נוזלים דליקים - בסוג זה נכללת משפחת הנוזלים הדליקים, כגון: בנזין, סולר, אלכוהול, זפת ועוד.
לנוזלים הדליקים ישנן שלוש נקודות קריטיות מבחינת הבעירה:

1."נקודת הבזקה" - מידת חום (טמפרטורה) בה הנוזל פולט די אדים ליצירת תערובת דליקה ראשונית. דרוש גורם מצית כדי שהתערובת תתלקח. עם סילוק הגורם המצית תיפסק הבעירה.
2."נקודת הבעירה" - מידת החום שבה הנוזל פולט אדים במידה מספקת ובאופן רציף ליצירת תערובת דליקה. באמצעות גורם מצית תיווצר להבה שתיהפך לבעירה, גם לאחר סילוק הגורם המצית.
3."נקודת ההתלקחות" - מידת החום שבה תערובת הדליקה של  אדי הנוזל והאוויר מתלקחת, מבלי שתימצא אש בסביבתה. בהתאם לנקודת ההבזקה של נוזל דליק נקבעת גם רגישותו להתלקחות. ככל שנקודת ההבזקה של נוזל מסוים נמוכה, כך הוא רגיש יותר להתלקחות.

3.   שריפת חשמל - כל שריפה שמעורב בה חשמל באופן פסיבי או אקטיבי.


4.   שריפת גז - בסוג זה נכללת כל משפחת הגזים הדליקים, כגון: מימן, אציטילן ועוד. גזים דליקים, ביחסי תערובת מסויימים, עלולים לגרום להתפוצצות.


5.   שריפת מתכות קלות - בסוג זה נכללות המתכות מגנזיום, ליתיום ואלומיניום, וגם תרכובותיהן.