הגדר את הישובים שעבורם ברצונך לקבל התרעה

תמונת מצב ארצית שגרה

חומרי לחימה ביולוגיים

 

אחת מתצורת הלחימה בלתי קונבנציונאלית היא הלחימה ביולוגית. לחימה זו מבוססת על שימוש בגורמי מחלות כחומרי לחימה, על ידי הפצתם בקרב האוכלוסייה המותקפת וגרימה להתפרצות המונית של תחלואה.

שימוש בחומרי לחימה ביולוגים לצורכי טרור או במהלך מלחמה מהווה כיום איום ממשי. האפשרות לשימוש בחומרי לחימה ביולוגים לצורכי טרור הודגמה באירועי אוקטובר-נובמבר 2001 בארה"ב, בהם נשלחו מעטפות המכילות נבגי אנתרקס תוך גרימת תחלואה, תמותה, נזק כלכלי ובהלה ציבורית רבה.


חומרי הלחימה הביולוגיים מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: חיידקים, נגיפים ורעלנים. בין חומרי הלחימה הביולוגיים ניתן למצוא חומרים הגורמים לנטרול זמני בלבד כמו גם כאלה הגורמים למחלות קטלניות. החל"ב (חומר לוחמה ביולוגי) יפוזר, בדרך כלל, במצב צבירה אירוסולי (רסס). מהירות השפעתו של חומר הלחימה הביולוגי, הנקראת תקופת הדגירה, הינה איטית, ונעה (על פי סוג חומר הלחימה) בין מספר ימים ועד מספר שבועות.


החומרים הביולוגיים יכולים לחדור לגוף בשלוש דרכים:

  1. מערכת הנשימה - גורמי המחלה חודרים לגוף באמצעות הנשימה ודרך הריאות מתפזרים בכל הגוף.
  2. מערכת העיכול - חומרי מזון ושתייה מזוהמים יכולים להחדיר את גורמי המחלה לגוף.
  3. פצע פתוח - במגע ישיר בין פצע פתוח לחומר הביולוגי יכול החומר לחדור, אך אין  ביכולתו  לחדור דרך עור בלתי פגוע.

 

ומכאן כי גם במקרה של לחימה ביולוגית, הימצאות בחדר מוגן וחבישת מסכת המגן, ימנעו פגיעה ויצילו חיים!

מהו חיידק האנתרקס ("גחלת")?
חיידק האנתרקס מצוי בצורתו הטבעית כנבג, שמשמעותו - חיידק העמיד לתנאי סביבה קשים ולרוב חומרי החיטוי אודות לשכבת מעטפת שהוא מעלה על עצמו.
נשימת החיידק תגרום להידבקות, וכמו כן שתייה או אכילת מאכלים הנגועים בחיידק (דרך דרכי העיכול). הידבקות דרך מגע בעיניים אינה סבירה, כמו כן הידבקות דרך מגע עם העור (רק במידה וקיים פצע פתוח).


מהם תסמיני הפגיעה עקב היחשפות לחיידק האנתרקס?
התסמינים לפגיעה עקב היחשפות לחיידק האנתרקס הינם ברורים ובולטים. התסמין יופיע בהתאם לתצורת ההידבקות:

  • הידבקות מזיהום עורי- הזיהום מתרחש כאשר החיידק נכנס לגוף בפצע או חתך בעור. בתחילת הזיהום מבחינים בנפיחות ובגירוי מקומי. לאחר יום- יומיים, הנפיחות מתפתחת לכיב בעל מרכז שחור. התמותה מאנתרקס נדירה מאוד אם החולה מטפל טיפול אנטיביוטי.
  • הידבקות וזיהום במערכת הנשימה- התסמינים בזיהום של חיידק האנתרקס במערכת הנשימה דומים תחילה לדלקת קלה של מערכת זו. במידה והחיידק פגע במערכת הנשימה, הסימנים הראשונים יהיו נזלת ותסמיני שפעת, כגון אף סתום, כאבי בפרקים, תשישות ושיעול יבש. מהריאות החיידק מתפשט בבלוטות הלימפה וזרם הדם ומשחרר רעלן בשם טוקסין, שתוקף את כל אברי הגוף. הצטברות נוזלים בריאות גורמת לחוסר חמצן ומוות. המחלה הנשימתית היא הקשה ביותר וללא טיפול, עלולה להיות קטלנית.
  • הידבקות וזיהום במערכת העיכול- מחלת מערכת העיכול מופיעה בדרך כלל בעקבות עיכול בשר נגוע בחיידקים. המאפיין הבולט הוא דלקת חריפה בדרכי העיכול. סביר כי  תתפתח מחלת מעיים הגורמת לכאבי בטן חריפים, הקאות ושלשולים דמיים. הידבקות בחיידק האנתרקס דרך מערכת העיכול מביאה לתמותת החולה ב-25%- 60% ממקרי ההדבקה.


הדבקה דרך העור גורמת לבועה, ההופכת לפצע מוגלתי עם מרכז שחור.
בכל המקרים טיפול אנטיביוטי באמצעות כדורים עשוי למנוע התפתחות המחלה.
במידה וארעה פגיעה והידבקות בחיידק, יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי מונע עד 48 שעות לכל המאוחר מרגע הפגיעה. זמן הדגירה של החיידק הוא כחמישה ימים.


כיצד מונעים את ההידבקות בחיידק האנתרקס?
דרכי ההתגוננות כנגד ההידבקות בחיידק האנתרקס זהות ברובן לדרכי ההתגוננות המוכרים כנגד נשק בלתי קונבנציונאלי (הסתגרות בחדרים אטומים ובמרחבים המוגנים וחבישת מסיכות המגן). בעת התרעה על הדבקה מכוונת (כמו לחימה ביולוגית) תצאנה הנחיות מפורשות של פיקוד העורף וכוחות הביטחון.
בכל מקרה בו יש חשש (מעטפה חשודה, זיהוי תסמינים) יש לנהוג משנה זהירות ולדווח מיד למשטרת ישראל (100 מכל טלפון) ולמשרד הבריאות.
יודגש כי בכוחן של מערכות הבריאות בישראל להעניק טיפול לחולה בעת הידבקות, חלילה, באמצעות אנטיביוטיקה ובידוד. כמו כן ישנם חיסונים מקדימים לגורמים הרפואיים ולגורמים רלוונטיים נוספים בשעת הצורך.
ישנם מקרים בהם המחלה מועברת באמצעות מגע עם בעלי חיים- את ההידבקות הזו ניתן למנוע באמצעות חיסון עדרים ומעקב וטרינרי.

נגיפים הינם יצורים חיים, בעלי כושר התרבות בתוך גוף האדם או בתוך גוף חי אחר. תקופת דגירתם בגוף עד להופעת סימפטומים נעה בין יומיים לכשלושה שבועות. טיפול באנטיביוטיקה אינו יעיל כנגד נגיפים, אולם נגד חלקם ניתן להתחסן.


בקבוצת הנגיפים נכללות מחלות הידועות לאורך ההיסטוריה האנושית כגורמי מגיפות קשות, כגון אבעבועות שחורות, דבר, אבולה ועוד. שימוש במחוללים מגפתיים מהווה איום משמעותי על בריאות הציבור שכן לאחר הדבקה ראשונית של מספר אנשים קטן, יכולה המחלה להמשיך ולהתפשט לממדים גדולים במידה ואינה מטופלת כראוי.


דוגמא לנגיף הואריולה היא מחלת האבעבועות השחורות: תקופת הדגירה (קרי מהירות ההשפעה של החומר) שלה נמשכת כ-12 יום ולכן בימים הראשונים החולים אינם מודעים למצבם ומדביקים אחרים. התסמינים הראשונים הם: חום גבוה, עייפות, וכאבי ראש. לאחר מכן מתפתחת פריחה. ניתן להתגבר על המחלה באמצעות חיסון.


חשוב לציין שעד היום לא נעשה שימוש בנגיפים בעת לוחמה ביולוגית. גם במקרה זה, הישארות בחדר אטום ומסכה עשויים למנוע הדבקה.

רעלנים (בלועזית: טוקסין), מוגדרים כחומר הפוגע בבריאות יצורים חיים אשר באים במגע איתו.
הרעלנים הנם חומרים רעילים מולקולריים שאינם מתרבים ומקורם בעולם החי, והם מופרשים במקרים רבים על-ידי גורמי מחלות שונים, כגון חיידקים. הרעלנים מפרקים קשרים בין מולקולות בתאי הגוף, או שהם מגיבים עם המולקולות ומוציאים אותן בכך מכלל פעולה. כשהמולקולות הנפגעות הן אנזימים, קולטנים, נוקלאוטידים או חלבונים חשובים, משתבשת או נפסקת פעולת התא. אם לתא תפקיד מוגדר במערכת כלשהי בגוף, סביר שתתפתח בהקדם מחלה באותה מערכת.


קבוצה זו של חומרי לחימה כוללת מספר רעלים המיוצרים ע"י חיידקים, פטריות וצמחים. רעלנים אלו אינם כוללים חומר חי, ואינם מסוגלים להתרבות בגוף. השימוש ברעלנים בתור חומרי לחימה דומה יותר לזה של חומרי הלחימה הכימיים.

בוטוליזם לדוגמא הינה מחלה קשה של מערכת העצבים ההיקפית. מחלה זו נגרמת על ידי רעלן שהוא ניורוטוקסין (כלומר, רעלן הפוגע במערכת העצבים).

רעלן הבוטולינום הינו בעל רעילות הגבוהה הידועה בטבע, יחסית לכל הסוגים הידועים של חומרי לחימה ביולוגיים וכימיים. המחלה מאופיינת ע"י שיתוק רפה באיברי הגוף. המחלה פוגעת בבני אדם ובבעלי חיים כאחד.

סוגי הבוטולינום הם: נשימתי, בוטוליזם במערכת העיכול (בליעה), בוטוליזם בפצעים (נדיר) ובוטוליזם במעי, עקב ניתוח כירורגי שנעשה במערכת העיכול.

דרכי הטיפול כוללות חיסון, מתן אנטיטוקסין וטיפול נשימתי תומך.
תמונת ההרעלה המתקבלת לאחר חשיפה לחומרים אלו היא בדרך כלל מהירה מזו המתקבלת לאחר חשיפה לחיידקים או לוירוסים, והיא עלולה להופיע החל משעתיים ועד כמה ימים.


רעלנים מוכרים נוספים המשמשים ללחימה ביולוגית - הריצין (המופק מצמח הקיקיון), אפלטוקסין (המופק מפטריות) ועוד.