שטפונות

שיטפון הוא הצפה במים של שטח יבש תוך פרק זמן קצר. לרב שיטפונות נגרמים ממי הגשמים ולעיתים מסופות, רעידות אדמה, ועלייה של נהרות על גדותיהם.

עצמתם האדירה של מי השיטפון והפתאומיות שבה הם מגיעים מהווים סיכון אמיתי, עד כדי אובדן חיים (בטביעה, לאחר לכידה בגל שיטפון שנראה תמים לכאורה) לבני האדם ובעלי החיים. לא פעם יחידות החילוץ ברחבי העולם נקראו לעזרת לכודים באמצעות סירות גומי ואמצעים מיוחדים אחרים.

גם לכבישים ולמבנים עלול להיגרם נזק חמור עם פגיעת שיטפון. כבישים רבים משופצים אחת לשנה לאחר עונת השיטפונות.
ישנה חשיבות רבה למחקר השיטפונות והכרת גורמי הסיכון שבם.

בישראל שוטפים שיטפונות בעיקר את אפיקי הנחלים והואדיות במדבר יהודה ובנגב.

צירוף ייחודי של גורמים אקלימיים וגיאוגרפיים יוצר תנאים מתאימים להתרחשותו של שיטפון: גשם חזק ורציף, קרקע אטומה לחלחול, אגן היקוות גדול למי הנחל ושיפועי מדרונות חריפים, המובילים לאגן ההיקוות.
כאמור, במידה ויורד גשם והאדמה לא מאפשרת למים לחלחל, מי הגשם זורמים על פני השטח. זרזיפי מים מצטרפים לזרמים קטנים, ואלו מצטרפים לזרמים גדולים יותר ולנחלים. במקורו, סמוך לקו פרשת המים, יראה השיטפון כנחל שנוצר יש מאין, במורד יצור השיטפון נחלים גדולים יותר ומפלים.

עוצמת השיטפון תלויה בכמות הגשמים ובגודל אגן הניקוז. ככל שירדו יותר גשמים יזרמו יותר מים. ככל שאגן הניקוז גדול יותר, מצטרפות זרימות מאפיקים רבים יותר ולכן הזרימה שם חזקה יותר. כאמור יתכן גם שיטפון שבעקבות נזקי טבע אשר בכוחם לייצר תנאים דומים.