המשפחה "החרדה"-
"משפחות חרדות" דיווחו על רמה גבוהה של חרדה. הם חשו, שכל אות אזעקה מביא עמו את מצב החירום לביתם. המשפחה כיחידה לא הצליחה להתארגן לביצוע התפקידים הדרושים. הבלבול שחשו בני המשפחה תרם עוד יותר להגברת הפחד והלחץ. האינטראקציה במצבים אלו התאפיינה במתיחות רבה, בצעקות ובוויכוחים.
המשפחה "הזהירה"-
גם במשפחות זהירות נראתה רמה גבוהה של חרדה וביטוי גלוי של פחד, אולם בניגוד למשפחות חרדות, בני המשפחות הזהירות היו יותר מאורגנים ולכל אחד היה תפקיד. האינטראקציה בין בני המשפחה הייתה חיובית – היו שיחות תומכות, שימוש בהומור כדרך להתמודדות עם הפחד ותפיסה אופטימית.
המשפחה "הבטוחה"-
משפחות בטוחות ביטאו פחות חרדה. בני המשפחה התייחסו להסתברויות סטטיסטיות כדרך להתמודד עם הפחד. במשפחות אלו היה ארגון ברור של תפקידים. הייתה פחות אינטראקציה בין- אישית בין בני המשפחה, אך האווירה הכללית הייתה חיובית ותומכת.
המשפחה "האדישה"-
כלפי חוץ הפגינו משפחות מסוג זה מעין אדישות לכל המתרחש. במשפחות אחדות ניכר היה בלבול, חוסר סדר ולא הייתה אצלן חלוקת תפקידים, אולם, הם לא הגיבו בחרדה או בפחד. במצבים כאלה כל אחד היה עסוק בענייניו ולא הייתה תחושה של שותפות או של "ביחד".
יש להניח שאת ארבעת טיפוסי המשפחות שזוהו ניתן יהיה למצוא גם בסיטואציות אחרות, שבהן חווה המשפחה כולה (או חלק ממנה) אירוע לחץ, כגון: אסונות טבע או מצבי חירום אחרים. אין ספק כי הכנה בשגרה הייתה יכולה לעזור לכל אחת מהמשפחות.