התנהגות ילדים במצבי חירום

• בתקופות חירום יש לילדכם צרכים מיוחדים. אפשרו להם להיות יותר תלותיים אם זה מה שדרוש להם להרגיש בטוחים. תגובות של נסיגה הינן טבעיות במצבי חרדה ולחץ וניתן לאפשר אותן לזמן קצר (עד תום שעת החירום).
• שמרו על שגרת חיים ככל הניתן- למרות מצב החירום הבטיחו יציבות והגנה באמצעות שמירה על הרגלים קבועים כמו זמני ארוחות, שעת השכבה וכדומה.
• נסו להקטין את החשיפה של ילדים ובעיקר צעירים למראות קשים המשודרים בתקשורת.
• ילדים מבטאים את תחושותיהם בצורות שונות. יש לקבל שוני זה ולדעת להגיב בהתאם. העניקו חום לילדכם והרגיעו אותם אך אל תזלזלו בתחושותיהם. חשוב שהמסר יהיה "ביחד נתגבר".
• דברו עם ילדיכם על מה שהתרחש: הקשיבו לתחושותיהם, תנו תשובות ישירות, קצרות ואמיתיות לשאלותיהם הספציפיות. השתמשו במילים או מושגים מעולמם והמובנים להם. חשוב לחזק את תחושת המסוגלות של ילדכם ולתת להם חיזוקים חיוביים.
• השתדלו לייצר עבור ילדכם הזדמנויות לבלות ולדבר עם ילדים אחרים בני גילם.

חשוב לדעת שלהתנהגות ולתגובות שלכם בזמן אירוע יש השפעה גדולה מאד על ילדכם. אם אתם תשדרו תחושת ביטחון ומיומנות זה יקרין על תחושות הילדים. ברוב המקרים, מס' שבועות לאחר מצב החירום הילדים יחזרו להתנהגותם הטבעית. במידה וזה לא יקרה, פנו לקבלת עזרה מקצועית.

גילאי 0-2 בערך
לתינוקות בגיל זה אין יכולת לדבר ולבטא את תחושותיהם. יחד עם זאת הם מסוגלים לקלוט ולזכור רשמים מתקופה לחוצה. לעיתים תינוקות יהיו עצבניים יותר, יבכו יותר וידרשו לקבל חיבוקים ואהבה יתרה.

גילאי 3-5 בערך
במקרים רבים ילדים בגיל זה יחושו חוסר ישע וחוסר ביטחון. אין לילדים בגיל זה יכולת חשיבתית ולשונית להתמודד נכון עם המצב. בגיל זה הילדים רגישים ביותר לתגובות הוריהם.

התנהגויות אופייניות: נסיגה להתנהגויות המתאימות לשלבי התפתחות מוקדמים יותר, כגון: הרטבה, פחד מחושך, סיוטים, גילויי תלות והיצמדות להורה, גמגום, איבוד תיאבון, בלבול, פחד להישאר לבד ורצון לישון במיטת ההורים, סירוב ללכת לגן או לבית הספר.

מענה: תנו מידע והסברה בהתאם לגילם, עודדו ביטוי רגשות דרך משחק וציור, תנו תמיכה פיזית ומילולית, תנו תשומת לב מרובה, סדר יום מאורגן, הפחתה מסוימת מדרישות ביצוע, משחקים ושיחות עם הורים וחברים. ניתן לאפשר התנהגות נסגנית לטווחי זמן קצרים.

ילדים בגיל זה מסוגלים להבין את המשמעות של שינוי משמעותי בחיים כמו אובדן ושכול. בגיל זה בולטת התופעה של פחדים וחרדות. חלק מהילדים עלולים להמציא פחדים דמיוניים שלכאורה אינם קשורים למצב. אחרים עלולים לגלות רצון להיות מעורבים בפרטי הפרטים של המצב.

התנהגויות אופייניות: נסיגה, הרטבה, מציצת אצבע, עצבנות, תלות, תוקפנות, פחד מחושך, התנגדות לישון לבד, הימנעות מפעילות מחוץ לבית או עם חברים, כאבי ראש וכו'.

מענה: הרבה סבלנות, משחקים ושיחות עם הורים וחברים, סדר יום מאורגן, הפחתה מסוימת מדרישות ביצוע, מתן אחריות ותפקידים במסגרת התמודדות המשפחה עם המצב. ניתן לאפשר התנהגות נסגנית לטווחי זמן קצרים.

בגיל זה הילדים מייחסים חשיבות מרובה לתגובות חבריהם. הילד זקוק לדעת שהפחדים שלו הם מתאימים וקיימים גם אצל חבריו. בגיל זה יש לתת דגש על הפחתת לחצים, חרדות ותחושות אשמה.

התנהגויות אופייניות: הפרעות שינה, חוסר תיאבון, התמרדות, קשיים בתפקודים יומיומיים, כאבים פיזיים, חוסר רצון להיות עם חברים, הפרעות בלימודים, תחרות על תשומת לב, קשיי ריכוז.

מענה: חשוב לעודד השתתפות בפעילויות חברתיות של בני גילו, שיחות עם חברים על המצב, בנייה של סדר היום ופעולות נדרשות, הפחתה מסוימת מדרישות ביצוע. מתן אחריות ותפקידים מוגדרים (אך לא קשים מדי) במסגרת התמודדות המשפחה עם המצב.