לאחר אירוע חירום

עם סיום מצב החירום קיימת בקרבנו נטייה לחזור לשגרה תוך רצון עז "לסמן X" על העבר ולהסתכל קדימה.
חרף הנטייה הטבעית הזו, ממחקרים על מצבים דומים בארץ ובעולם, ידוע כי אי טיפול בחוויות המלחמה ומשמעויותיהן על ההיבטים הרגשיים והתפקודיים של חברי המשפחה כיחידים וכיחידה משפחתית אחת עלולים לפגוע ביכולתם לחזור לשגרת חיים נורמאלית בטווח המיידי ולעיתים אף בטווח הבינוני והארוך.
אחת הדרכים, הפשוטות מחד והמועילות מאידך, היא להתייחס לחוויות הימים שחל על ידי קיום שיחה משפחתית שיטתית ונינוחה.  
לשיחה בין בני המשפחה מספר מטרות:

1. מתן אפשרות למשפחה לברר בתוך עצמה מה קרה בתקופת החירום.
2. מתן ביטוי למחשבות, רגשות ותגובות שונות של חברי המשפחה בעת תקופת החירום הממושכת. 
3. "נירמול" (*) תופעות הלוואי הרגשיות והתפקודיות-  להכיר בכך שהן נורמאליות ומשותפות לעוד אנשים.
4. ביסוס המשפחה כמרכיב משמעותי ומרכזי לתמיכה בתהליך ההתמודדות של כל חבריה.

(*)    "נירמול"-  אחד העקרונות אותם חשוב להפנים ולהטמיע בקרב כל חברי המשפחה גורס, כי כל תגובה רגשית, מחשבתית ו/או תפקודית לאחר חשיפה של הפרט לאירוע חירום היא תגובה נורמאלית למציאות לא נורמאלית.

את השיחה יוביל מבוגר-  אחד ההורים או שניהם, כאשר  חשוב לשלב את הילדים בשיחה. במשפחות בהן ישנם פערי גילאים, ניתן לפצל את השיחה (שיחה נפרדת עם כל קבוצת גיל ושיחה משפחתית משותפת) כדי לאפשר לכל אחד להתבטא על פי צרכיו ויכולותיו.
כדי שהשיחה תהיה מועילה, מומלץ להכינה מראש:

• חישבו מהן הנקודות עליהן תשוחחו ורשמו אותן.
• הקצו זמן מתאים לעריכת השיחה (משך השיחה, עיתוי השיחה בשעות היום/ ערב וכד').
• בחרו סביבה "נוחה" לקיום השיחה – גודל חדר מתאים, מקומות ישיבה נוחים לכולם, כיבוד קל וכד'.

כעת ניגש לשיחה עצמה. השיחה תתנהל על פי שלבים- לכל שלב עקרונות חשובים לתקינות השיחה. אותה אנו מציעים לכם לנהל בעזרת שאלות מנחות שתתייחסנה להיבטים שונים הקשורים להתנסות המשפחתית במלחמה.
1. שלב הפתיחה
מטרת שלב הפתיחה לתאם ציפיות לגבי מטרותיה, להגדיר את  כללי השיחה על מנת שתתנהל באופן
מיטבי. פתח את השיחה בהגדירך את מטרותיה: "השיחה נועדה לאפשר לנו לדבר על התקופה הממושכת אותה עברנו (במקלט, במרחב המוגן, במקום פינוי מרוחק או כל אפשרות אחרת), על מנת לבנות תמונה משותפת של מה שקרה ולאפשר  לכל אחד לבטא מחשבות ותחושות שלו. כך נוכל להכיר טוב יותר מה עבר על כל אחד מאיתנו ולתכנן ביחד  את צעדינו לעתיד".
לאחר פתיחה זו, מומלץ לקבוע מספר "כללים" על פיהם תתקיים השיחה:

1. לכל אחד יש זכות להתייחס לנושא שהועלה כפי שהוא רוצה.
2. יש להימנע מלהעיר הערות, "לתקן" או להפריע לדבריו של אחד מחברי המשפחה.
3. לאחר שהדובר מסיים את התייחסותו, ניתן ואף רצוי לשאול שאלות הבהרה ("למה התכוונת כשאמרת....", "לא הבנתי את...") או להביע הבנה, אמפטיה תמיכה או הערכה לדבריו.
4. לאורך כל השאלות המנחות בשיחה מומלץ שאחד ההורים יתחיל את ההתייחסות לאחר כל שאלה, כדי שישמש דוגמה לשאר בני המשפחה.
5. בסיום כל ההתייחסויות לנושא שהועלה, אחד ההורים יסכם את  הדברים תוך אזכור הדברים העיקריים שהועלו.

מטרת השלב הנוכחי ליצור תמונה משפחתית שלמה של פרטי האירוע. לתמונה זו חשיבות גדולה, שכן ייתכן שלא כל חברי המשפחה היו יחד במשך כל התקופה וגם אם כן ייתכן וכל אחד תפס אירועים שונים (נפילת קטיושות, זעקה, פציעה של שכן וכדומה) בדרך אחרת. ייתכן כי  ישנם פערי מידע שניתן וחשוב לגשר עליהם.
השאלות שיכולות להוביל את השלב הזה :

• איפה תפס אותו התחלת התקופה (נפילה ראשונה, אזעקה ראשונה) ?
• מה היה בשלבים השונים של התקופה (התפנות, עבודה, שהות ממושכת במקלט) ?
• אילו אירועים משמעותיים מרכזיים היו במהלך התקופה ?

חשוב ביותר שלא יוטחו האשמות הדדיות או ביקורת על תפקוד (מישהו שהתקשה לתפקד במקלט בגלל לחץ, מישהו שבגללו לא התפנו וכן הלאה), אלא תיווצר במשפחה הבנה שלכל אחד הזכות לספר על התקופה מנקודת מבטו האישית.

מטרת השלב הנוכחי לאפשר לבני המשפחה לשתף את השאר במחשבות ורגשות שקיימים בהם במהלך התקופה ואחריה. חשיפה זו עשויה לתת לבני המשפחה נקודת השוואה למה שמתרחש בתוכם, ולתחושות 'נורמאליות' - "לא רק אני חושב, מרגיש ומתנהג כך, אלא גם שאר בני המשפחה".
תוכל לשאול באופן יותר ספציפי:

• מה חשבת במהלך התקופה (במקלט, במקום הפינוי וכדומה)?
• מה הבנת בשלבים השונים של התקופה, מה לא הבנת?
• מה הרגשת בשלבים השונים של התקופה ומה אתה מרגיש עכשיו?

אחת התגובות הצפויות ביותר בשלב זה של השיחה היא כניסה של חלק מן המשתתפים לפירוט יתר של מחשבות או להבעה עזה של רגשות שונים-  כעס, תסכול, האשמת אחרים או האשמה עצמית, ועוד.
במקרים כאלו אפשר למשתתף להתבטא. אל תקטע אותו כיוון שחשוב מאוד שיוכל להביע את רגשותיו ולכך ישנה תרומה רבה בפני עצמה. על כן אין לאפשר התנצחויות והאשמות, או ביקורת ולגלוג מצד אחרים על הדובר. תחושת חוסן ועצמה משפחתית תיווצר אם כל אחד ירגיש שמותר לו לחשוב ולהרגיש כרצונו, ויש לו אפשרות לבטא זאת במשפחה שמסוגלת להתמודד עם כך.
אם בכל זאת אחד מבני המשפחה פורץ בבכי או מפגין פרץ עז של רגשות, אחד מההורים או מהאחים יכול להרגיעו ולהפגין חיבה ורעות-  אלו הן התנהגויות שיש לעודדן כיוון שהן מחזקות את המשפחה ואת התמיכה הטבעית שנוצרת תוך כדי התהליך.
ייתכן כי חלק מן המשתתפים ידווחו על תופעות התנהגותיות וגופניות שאינן שכיחות - קושי לישון, חוסר שקט, קושי להתרכז ועוד. עליך לזכור ואף ביכולתך לציין בפני המשפחה, שאלו הן תגובות נורמאליות בעקבות אירועים טראומטיים, וסביר להניח שבמשך הזמן הן תעלמנה.