מפעלים ועיתות חירום

הכנת המפעל בשגרה היא תנאי הכרחי ליכולתו להתמודד עם מצבים קשים בחירום.
על כל מנהל מפעל, באמצעות הממונה על התגוננות אזרחית במפעל ובעלי תפקידים נוספים, חלה החובה לקדם וליישם את החוקים וההנחיות כפי שיובאו כאן בהתאם לנתוניו הספציפיים של המפעל בו הוא עובד, וזאת על מנת להקל עליו ועל מפעלו את ההתמודדות עם התרחישים השונים בעת חירום.

סעיף 1 לחוק ההתגוננות האזרחית תשי"א- 1951 מפרש- "התגוננות אזרחית"- האמצעים הנקוטים לשם התגוננות מפני כל התקפה או סכנת התקפה על האוכלוסייה האזרחית או לשם צמצום תוצאותיה של התקפה כזאת, להוציא אמצעי לחימה שלא להגנה עצמית.

חלק מהמפעלים הוכרו ע"י מדינת ישראל כחשובים וחיוניים גם בעיתות חירום, בהתאם לכך ועל פי הנהלים הם הוכרזו "כמפעלים חיוניים" ע"י שר התמ"ת. אחרים הוגדרו כמחזיקי חומרים מסוכנים ע"י המשרד לאיכות הסביבה. היערכות לשעת חירום חשובה ונדרשת בכל מפעל, כל אחד על מרכיביו הייחודיים.

בנסיבות שונות כגון אירועים ביטחוניים או כתוצאה מאסונות טבע תתכן העלאת רמת הכוננות במערכת האזרחית והביטחונית, כאחת.

לאירועי חירום עשויה להיות השפעה על המשך הייצור במפעל, בהשפעת, חלילה, אירוע שריפה, פיגוע תופת, נפילת טילים, ירי קטיושות או אסונות טבע.

בתקופה בה אנו צפויים לאירועי חירום אנו נוהגים ב- שגרת חירום, משמע: תקופת זמן, שבמהלכה ייתכנו אירועי חירום המלווים בקשיים רבים להמשך הייצור במפעל כמו היעדרות עובדים (בגין גיוס מילואים, בגין האירועים הביטחוניים ואף בגין השבתת מערכת החינוך), קשיים בהשגת חומרי גלם וכו'.