|
 |
|
|
חפש
איך אנהג במקרה של :
אני מחפש מידע על:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תוכן הענינים
|
|
מבוא
כל החומרים בטבע מורכבים מאטומים. האטומים בנויים מגרעין בעל מטען חשמלי חיובי ואלקטרונים בעלי מטען חשמלי שלילי המקיפים אותו. הפרוטונים שבגרעין הם החלקיקים בעלי המטען החשמלי החיובי. הנויטרונים שבגרעין הם חלקיקים חסרי מטען חשמלי. האלקטרונים משמשים לחיבור בין אטומים שונים ליצירת מולקולות. המולקולה היא הכמות הקטנה ביותר של החומר שעדיין שומרת על תכונותיו הכימיות. מרבית האטומים בטבע הם אטומים יציבים. מבנה הגרעין שלהם (מספרי הפרוטונים והנויטרונים שבו) אינו משתנה. זאת למרות שהם משתתפים, במשך הזמן, בתהליכים כימיים שונים ומצטרפים למולקולות שונות (לדוגמא, אטומים מחומרי דשן מועברים לצמחייה, מעובדים למזון, נקלטים בגוף החי הצורך את המזון וממשיכים בדרכם עם חילוף החומרים).
לעומת האטומים היציבים, אטומים רדיואקטיביים הם אטומים שגרעיניהם בלתי יציבים. גרעינים בלתי יציבים מתפרקים תוך כדי שחרור אנרגיה. תהליך זה נקרא דעיכה רדיואקטיבית. כל האטומים הרדיואקטיביים דועכים עם הזמן לאטומים יציבים. קצב הדעיכה תלוי בסוג האטום. קיימים בטבע חומרים רדיואקטיביים "טבעיים" רבים שדעיכתם לא נסתיימה עדיין והיא נמשכת מאז שנוצר כדור הארץ. חלקם מצויים באדמה וחלקם אף מהווים חלק בלתי נפרד ממבנה החומרים המרכיבים את גוף האדם.
פליטת האנרגיה מגרעינו של האטום הרדיואקטיבי היא קרינה מייננת. לקרינה זו צורות רבות שהחשובות שבהן הן קרינת אלפא, קרינת בטא וקרינת גאמא. קרינת אלפא היא, למעשה, גרעין של אטום הליום. קרינת בטא היא אלקטרון וקרינת גאמא היא קרינה אלקטרומגנטית (כדוגמת קרינת אור, אך בעלת אנרגיה גבוהה בהרבה).
קרינה מייננת
שמה של הקרינה המייננת בה לה מיכולתה ליינן אטומים. דהיינו לסלק מאטומים אלקטרונים, המשמשים, כאמור לעיל, לחיבורם למולקולות. מכאן, שקרינה מייננת עלולה לגרום לשינויים כימיים בחומר דרכו היא עוברת. נציין כי קיימות קרינות מייננות שמקורן אינו בחומרים רדיואקטיביים. ביניהן קרינת X הנפלטת ממכשיר רנטגן. מכשיר רנטגן פולט קרינה מייננת רק כאשר הוא מופעל. לעומת זאת, חומרים רדיואקטיביים פולטים קרינה מייננת כל עוד לא דעכו. ההתגוננות בפני חומרים רדיואקטיביים מחייבת, לכן, הרחקתם מהגוף ומניעת חדירתם לתוכו (בבליעה או בנשימה).
קרינה מייננת העוברת דרך גוף האדם עלולה לגרום נזקים ביולוגיים עקב השינויים הכימיים שהיא גורמת בתאים חיים.
נזקים ביולוגיים
בחשיפה לכמות גדולה של קרינה עלולים להיפגע תאים רבים בגוף ולגרום נזק הבא לביטוי בתוך זמן קצר יחסית. נזק זה דומה לנזק שמקורו בכוויה ועלול, במקרים קיצוניים ביותר, אף להסתיים במוות.
בכמות קטנה של קרינה, לא צפוי נזק כזה. מאידך, קיימת הסתברות לפגיעה או שינוי במולקולות חיוניות כגון מולקולות ה- DNA האחראיות לתפקודם של התאים. תהליך כזה עלול לגרום להופעת תהליכים חריגים ? ביניהם תהליכים ממאירים. כאשר כמות הקרינה המייננת נמוכה, גם ההסתברות להופעת תהליך כזה היא נמוכה. ככל שתגדל כמות הקרינה לה נחשף הגוף, עולה הסיכוי להתחלת תהליך ממאיר (סרטני). ברור, שכמות הקרינה לה נחשף הגוף עולה כל עוד מקור הקרינה ממשיך להקרין את הגוף.
|
|
|
|