אודות הפיקוד  צור קשר  משוב
English  Русский  عربي
לשירותך
חפש
חפש
איך אנהג במקרה של :
אני מחפש מידע על:
מידע כללי








שריפה

שריפות במבנים סגורים

הימצאותם של שלושה גורמים בסיסיים יחד עלולה להביא להתלקחות ולהתפשטות של אש. הגורמים הם :חומר דליק, חמצן וחום.
א. שימוש לא נכון במכשירים.
       ( כגון: תנורי גז לבישול או לחימום ואף מכשירי חשמל ).
       כמו גם,  שימוש במכשירים ומערכות בלתי תקינים (לדוגמא מערכת
        אספקת גז שהותקנה בידי מתקין בלתי מורשה או לא נבדקה)
ב. אי זהירות, שכחה או רשלנות.
                  ( למשל: השארת אש דולקת, הצתה של מקור אש בסמוך לחומרים  דליקים,
                  עישון במיטה)
ג. שימוש לא נכון ולא מורשה בחשמל  (לדוג': סדין חשמלי פגום או שקע לא תקין).
ד.  משחק ילדים.
                  (לדוגמא :משחק בגפרורים, "כתובות אש" בתנועות הנוער או בבתי הספר)
ה. איתני הטבע.    (כגון: ברק, הר געש, קרני השמש ).
א. שריפת מוצקים דליקים - בסוג שריפה זה נכללים כל החומרים המוצקים שהם דליקים, כגון: עץ, בדים, גומי ועוד.
ב. 1. שריפת נוזלים דליקים - בסוג זה נכללת כל משפחת הנוזלים הדליקים,
          כגון: בנזין, סולר, אלכוהול, זפת ועוד.
   2. שריפת גז- בסוג זה נכללת כל משפחת הגזים הדליקים  כגון: מימן,
           אצטילן ועוד.
           גזים דליקים, ביחסי תערובת מתאימים, עלולים לגרום להתפוצצות.
ג. שריפת חשמל - כל שריפה שמעורב בה חשמל באופן פסיבי או אקטיבי היא בחזקת "שריפת חשמל".
ד. שריפת מתכות קלות - בסוג זה נכללות המתכות מגנזיום, ליתיום ואלומיניום, וכן גם תרכובותיהן.

עקרון הכיבוי בכל סוג של שריפה מבוסס על "סילוק" אחד מתוך שלושת גורמי האש או הפרדתם. קיימות שלוש שיטות כיבוי והן:
א. בידוד - מטרתה של שיטה זו היא לבודד את החלקים הבוערים מן החלקים הבלתי בוערים. שיטה זו מסלקת את גורם ה"חומר" – חומר דליק מתוך שלושת גורמי האש. שיטה זו מקטינה את היקף השריפה.
למשל: הזזה של עיתון בוער מוילון, סיגרת ברז גז בישול .

ב. השנקה - שיטה זו מטרתה להפסיק את אספקת החמצן לאזור הבעירה. עם הפסקת אספקת החמצן לאזור הבעירה, ייפסק תהליך השריפה בהדרגה. שיטה זו מסלקת את גורם ה"חמצן" משלושת גורמי האש.
למשל: שפיכת חול, שימוש במטף כיבוי אש.

ג. קירור – מטרתה של שיטה זו היא להוריד את רמת הטמפרטורה באזור הבעירה עד מתחת לנקודת ההתלקחות של אותו חומר.
שיטה זו מסלקת את גורם ה"חום" משלושת גורמי האש.
למשל: שפיכת מים.
ד.  הפסקת התהליך הכימי של שרשרת הבעירה – באמצעות שימוש בגזים ובאבקות מיוחדים לשרפות כדוגמת גז הילון ואבקת כיבוי .
בחירה של שיטת הכיבוי מותנית בדרך כלל בסוג השריפה, בממדיה ובאמצעים העומדים לרשות הכבאים.
חשוב לזכור: כיבוי השריפה יבוצע  רק  במקרה ואנו בטוחים  שנצליח להשתלט עליה .

מטף כיבוי אש

רצוי לשמור את המטף במקום בו הגישה אליו זמינה ונוחה למקרה חירום,כדאי לסמנו בשילוט בולט כך שניתן יהיה לראותו גם בחושך.
קיימים סוגים רבים ושונים של מטפים במשקלים שונים ומגוונים כגון: 6 ק"ג, 12 ק"ג, 15 ק"ג. ובתכולתם חומרי כיבוי מסוגים שונים. תקן ישראלי 129 חלק 2 מפרט הנחיות לבחירה למיקום וסימון של מטפים.
בחנויות עשה זאת בעצמך ובחנויות לחומרי בניין.
כן, למטפים יש תאריך תפוגה , רק תחזוקאי מטפים מוסמך ראשי לבצע פעולות תחזוקה במטף. יש לבדוק את תקינות המטפה מדי חודש – בהתאם להוראת תקן ישראלי 129 חלק 1.
לא ניתן להשתמש שנית במטף לאחר שפתחנו את הנצרה והפעלנו אותו, מילוי מחודש של המטפה יתבצע באמצעות תחזוקאי מטפה מוסמך. במקום המטפה שנשלח לתחזוקה יש להתקין מטפה אחר בעל אותו כושר כיבוי .
  • הסתכל על שעון הלחץ , המחוג צריך להיות על החלק הירוק כדי שנדע שיש בו לחץ. אם המחוג על האדום, המטף אינו יעיל.
  • בדוק את שלמות המטף, שלא יהיה פגום ושכל הידיות נמצאות.
  • חפש מעל המחוג, פלומבה מפלסטיק שתופסת את הנצרה ממתכת המחברת את ידית ההפעלה לגוף המטף.
  • על מנת להפעיל את המטף, עליך לקרוע את הפלומבה מפלסטיק, לשלוף את ניצרת הברזל וכך ידית ההפעלה משוחררת ומוכנה לשימוש.
  • החזק ביד אחת את הצינור (כדי שלא יעוף לצדדים מהלחץ) וביד השנייה את ידית ההפעלה ולחץ.
  • בחלק מסוגי המטפים (אבקה באחסנה נפרדת ) יש לעתים צורך בלחיצה נוספת על ידית ההפעלה לצורך הסלנת חומר הכיבוי .
  • השתמש במטף בכיוון הרוח, התז מעל האש (כדי לחנוק אותה- השנקה) ולא אל תוך האש.

שריפה בשטח פתוח (שדה/יער)

  • הקפד על סדר וניקיון בשטחי הנופש.
  • המנע מאש גלויה ומעישון ליד חומרים דליקים .
  • אל תשליך בדלי סיגריות וגפרורים בוערים.
  • השתמש בגז בישול רק בהשגחה .
  • נכש עשביה במקום הפעילות .הבערת אש ומדורות תיעשה רק במקומות המיועדים לכך , ובחניונים נקיים מעצים.
  •  ביערות יש לנקות גזם עצים וקווי בדוד.
  • ודא תקינות מערכות החשמל במתקני הנופש למניעת קצרים חשמליים ודליקות .
  • אל תשתמש במערכות וכלי חשמל דולקים ללא השגחה .
  • יש לוודא כיבוי מדורות/מנגלים .
  • הזעק את סובבך וגשו מייד לכבותה.
  • אל תתמהמהו ואל תתנו לשריפה להתפשט, אתרו וכבו אותה בעודה בראשיתה.
  • נצלו את עמדות הכיבוי ואת כלי הכיבוי העומדים לרשותכם :צינור מים, דליי מים, מטף, שקים רטובים, מחבטים וכדומה.

אם גילית את השריפה לאחר שהתפשטה – הזעק את מכבי האש מייד!!!

בטיחות באש- אזורים כפריים

  • נכש בעשביה מסביב ללול, לרפת , לחממה ובית המגורים על מנת למנוע התפשטות האש.
  • מלא אחר הוראות בטיחות אש למניעת דליקות.  
  • בעת טיפול בתנורי נפט,סולר חשמל ומתקני גז.
  • בעת טיפול בבנזין, שמנים ובפרטי דלק אחרים.  
  • בעת שימוש בחשמל.
  • באולמות המשמשים להצגות ולכנסים בישובים.  
  • בעת פעילות במחסניי הנשק והתחמושת .
  • ביערות ושדות בישוב ובסביבתו הקרובה,דאג לביעור העשבים לסילוק האשפה והפסולת . 
  • שמור על ניקיון קווי בידוד בשטחים מיוערים ושדות .
  • דווח על הדליקה לנאמן האש ביישוב או לצוותי הכיבוי.
  • נתק החשמל באזור השריפה .
  • וודא שחיי אדם אינם בסכנה .
  • פעל בהתאם להוראות הבטיחות .
  • דווח על כך לשירותי הכיבוי וההצלה.
  • עזור בפינוי הנפגעים, באם ישנם.

הזעק עזרה בכוח אדם וציוד באם יש צורך

עזרה ראשונה בפגיעות שריפה אופייניות

כוויה מוגדרת כפגיעה בעור או בריריות ע"י אחד מן הגורמים הבאים: חום יתר, קור יתר, חומרים כימיים וחשמל. כוויית חום עלולה להיווצר עקב חשיפה למקורות חום שונים: קרני שמש, נוזלים חמים, אדים חמים, מתכות חמות, להבות אש והבזק בעקבות פיצוץ. הערה: כוויה היא דבר מוכר לכל, כמעט אין אדם שלא נכווה, ובד"כ הייתה זו כוויה קלה יחסית.
במקרים רבים מאוד, שבהם הכוויה אינה עמוקה, הנכווה עצמו מסוגל לטפל בכוויה טיפול ראשוני וטיפול זה עשוי לבטל את כל נזקי הכוויה תוך זמן קצר, וללא כל צורך בטיפול נוסף. למעט מכך בנפגעים עם כוויות חמורות ועמוקות יטפלו רופאים.
א. איבוד נוזלים מוגבר- היא הפגיעה העיקרית המתעוררת בשעות הראשונות לאחר הפגיעה . (עליה ניתן להתגבר עם עירוי לווריד).
ב. איבוד חום ואנרגיה-  יש לפנות את הנפגע כשהוא מכוסה בסדין נקי, כדי למנוע ירידה תלולה בטמפרטורת הגוף.
ג. זיהום -   מסכן את חיי הנפגע בשלב מאוחר יותר, והוא הבעיה העיקרית בנפגעי כוויות לאחר שהתגברו על אובדן הנוזלים.
ד. תופעות כלליות במערכת העיכול.  כוויות נרחבות עלולות לגרום להתנפחות קיבתו של הנפגע ולנטייה להקיא. לכן, אסור לתת לנפגע הסובל מכוויות לאכול או לשתות, ולהקפיד על הימצאותו בתנוחה מתאימה על הצד, כדי למנוע אפשרות של שאיפת הקיא לריאותיו ולחנק.
ה. כוויות שאיפה. שאיפת אוויר לוהט ועשן אל דרכי האוויר גורמים לכוויות שאיפה.. אם הנפגע שהה בחלל סגור, שבו התרחשה בעירה או אם נתגלה מחוסר הכרה באזור שריפה, יש חשש שהוא סובל מפגיעה עקב שאיפת אוויר רעיל או עני בחמצן. הגורם העיקרי להרעלה הוא גז הפחמן החד-חמצני (CO), גז נוסף העלול לגרום הרעלת שאיפה, הוא ציאניד (CN), המשתחרר בעת בעירתם של חומרים רבים ובכלל זה חומרים פלסטיים.
ו. נזק ישיר מחום. נזק זה נגרם בדרך כלל לדרכי האוויר העליונות, מעל לפתח הגרון- הגלוטיס. הוא עלול להביא להתפתחות בצקת תוך יצירת חסימה מלאה או חלקית למעבר האוויר. התפתחות החסימה, המתבטאת בצרידות ובנשימה צרחנית ורועשת מחייבת פינוי דחוף של הנפגע לדרג טיפולי שבו מצוי רופא לצורך החדרה מהירה של צינור לקנה.
ניתן לסווג את  הכוויות לשלוש דרגות חומרה, בהתאם לעומק הנזק שנגרם לעור.
• כוויה בדרגה א- כוויה שחית.
זוהי הכוויה הקלה ביותר, שהנזק הנגרם בה לעור מוגבל לשכבה העליונה של האפידרמיס בלבד. כוויות אלה מכאיבות מאוד בתחילה אך הן חולפות בד"כ כעבור מספר ימים, תוך כדי התקלפות השכבה העליונה של העור.
• כוויה בדרגה ב - כוויה בעומק חלקי. 
זוהי כוויה בינונית שהנזק בה כולל את האפידרמיס וחלק מהדרמיס, אך לא את כולו. ניתן להבחין בקרעים בעור העליון של האזור ובשלפוחיות גדולות מלאות נוזל. השלפוחיות עשויות להופיע רק מספר שעות לאחר הפגיעה. אזור הכוויה נפוח ובצקתי ושטח הכוויה נראה לח ומזיע. הנפגע סובל מכאבים חזקים  ואזור הפגיעה רגיש מאוד, גם זרמי אוויר המופנים אליו יגרמו לנפגע כאב עז.
• כוויה בדרגה ג -כוויה לכל עומק העור.
בכוויה זו נגרם הרס מלא של העור לכל עוביו, כלומר: האפידרמיס והדרמיס נהרסים לחלוטין. לעיתים חורג הנזק מתחום זה ומגיע אף לרקמות התת עוריות- השומן, השרירים והעצמות. עומק הנזק לא תלוי רק בטמפרטורה של גורם הכוויה אלא גם במשך המגע שלו עם העור. העור המת המורכב מחלבונים קרושים יוצר שכבה קשה ולא גמישה, הקרויה גלד.הגלד קשה למגע, יבש ואינו רגיש לכאב, עקב ההרס שנגרם לקצות העצבים שהזינו את העור.

1. כבו את האש

  • יש לכבות מייד את האש שאחזה בבגדיו ובשערותיו של הנפגע, ולהסיר ממנו כל קטע מעלה עשן.
  • חשוב לבצע כיבוי מיידי ויסודי של בגדי הנפגע.
  • אין לאפשר לו לרוץ, משום שכך עלולה האש להתלבות ואין לאפשר לו לעמוד מכיוון שאז היא עלולה לאחוז בשערותיו, ועשן לוהט יחדור לריאותיו.
  • נפגע כזה יש להשכיב על הארץ ולהורות לו להתגלגל או לגלגלו, כדי "לחנוק" את האש.
  • לאחר שהאש כבתה יש להסיר את שרידי בגדיו העלולים להוות מקור חום מתמשך. בגדים שנדבקו לעור אסור להסיר בכוח.
  • כאשר חלקי לבוש ספוגים בחומר דליק ובוערים יש לכבותם ע"י עטיפת הגוף בשמיכה או בסדין, ולא ע"י התזת מים.

 

ב. קררו את מקום הכוויה!

הדרך הפשוטה, המהירה והיעילה ביותר היא לשטוף את המקום שנכווה בזרם מים קרים מהברז ואם הכוויה בשטח גדול יותר- אז במקלחת. המשיכו להשרות או לשטוף עד שתחושת הכאב במקום הכוויה תפחת. אם העור לא נפגע, תוכלו לקרר את המקום בקרח- אבל אסור להניח את הקרח באופן ישיר על העור, כי הוא עלול לגרום לנזק נוסף (כוויית קור). צריך להניח על העור פיסת בד נקייה ואת הקרח עליה. הקרח גם מקל על הכאב במקום הכוויה.
אם הכוויה רצינית יותר: עמוקה או משתרעת על פני שטח גדול היא לא תיעלם כתוצאה מקירור במים או בקרח. במקרה כזה, הזעיקו צוות רפואי או אמבולנס, בו זמנית המשך בקירור.

 

ג. שמרו על שלמות העור!

  • אל תפוצצו שלפוחיות שהתהוו במקום הכוויה, השלפוחיות הן "התחבושות" הטבעיות היעילות ביותר לכוויות. ע"י פיצוצן נוצרת סכנת זיהום חמורה.
  • אל תתלשו חלקי לבוש שנדבקו לעור בכוח, כד