פסיכולוגיה

• הורים רבים מביעים דאגה לגבי תגובות ילדיהם במצב חירום וכיצד ניתן לסייע להם.
• אכן, במצב חירום, לעיתים קרובות, אנו עדים לשינוי בהתנהגות ילדינו ואף לנסיגה בהתנהגותם.
• חשוב לדעת שברוב המקרים אלו תגובות נורמאליות למצב לא נורמאלי.

להפגת המתח:

• התמגנות - להישמע להנחיות המיגון – הן נותנות מענה טוב להצלת חיים.
• סד"פ - לקבוע סדר פעולות אישי עם הישמע אזעקה או צבע אדום, לשננו ולתרגלו.
• חברה - להשתדל להיות עם מישהו ולשתף אותו (בן/בת זוג, חבר/ה, הורה...).
• מידע – כשאי-ודאות לפנינו אנו נוטים להאדיר חששות.
• "להתפנק" – לעשות דברים שמרגיעים אותנו כל השנה (מוזיקה, ספר, תשבץ, אינטרנט, טלנובלות...).
• משימות – להשתדל להיות עסוקים כל הזמן (לבוגר: עבודה, ניהול יומן, עבודת יצירה, סידור אלבום תמונות..., לילד: אחריות על שכן קשיש/ילד קטן/ בע"ח, "אחראי הפעלה" של הילדים הנוספים במרחב המוגן..).
  

לרתימת בן משפחה שאיננו מבצע את הנחיות המיגון:
• שתף אותם בחששותיך. בקש מהם להתייחס אחרת לנושא "בשבילך" ובשביל המשפחה.
• אסוף מידע על חשיבות ויעילות המיגון ונסה להסביר להם.
• במידה ומדובר בילדים : לתת להם "משימה" במרחב המוגן לשעת הפעלה.
• במידה ומדובר על מבוגר : הסבר  לו את השפעת התנהגותו על הילדים.

• הכינו את ילדכם ככל שניתן למה שצפוי לקרות במצב החרום.
• תנו להם תפקידים מתאימים לגילם.
•  הכינו תכנית חרום משפחתית הכוללת את מה שיש לעשות בזמן התקפה, איך מזעיקים עזרה בשעת הצורך, איך ליצור קשר עם בני המשפחה, חלוקת תפקידים בין בני המשפחה וכדומה.
• שמרו על שיגרת חיים ככל שניתן.
• יש להקטין את החשיפה של ילדים (בעיקר הצעירים) למראות הקשים המשודרים בתקשורת.
• דברו עם ילדיכם על מה שהתרחש: הקשיבו לתחושותיהם, תנו תשובות ישירות, קצרות ואמיתיות לשאלותיהם הספציפיות.
• תשדרו תחושת ביטחון ומיומנות, זה יקרין על תחושות הילדים.
• בכל מקרה שבו אתם עדים לתופעות חריגות מאד בהתנהגות ילדכם בעת אירוע או לאחריו, יש לפנות לקבלת סיוע אצל אנשי מקצוע הנמצאים בכל רשות מקומית או בעמותות כגון ער"ן (בטלפון 1201) ונט"ל (בטלפון 1-800-363363).