מרגמות

מרגמה היא כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח (סדן המונח בדרך כלל על האדמה או מותקן ברכב קרבי משוריין) ואשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד. המדובר ברקטה קטנה, לרב מאולתרת, הנושאת ראש קרב קונבנציונאלי בלבד. טווח המרגמות הוא קילומטרים בודדים וראש הקרב הוא קטן. גורמי הפח"ע נוהגים להשתמש במרגמה בזכות היותה קלה להפעלה והסתרה.

מקור השם מרגמה הוא Mortarium, בלטינית הוא מכתש ידני שבתוכו כותשים עשבי מרפא לכדי משחה. מכאן נגזרה המילה Mortar באנגלית, המשמשת עבור המשמעויות טיח ומרגמה.

המרגמה נחשבת לנשק אמין הניתן לפריסה וקיפול מהירים ושאינו דורש משאבים מיוחדים מהכוח המסתייע (למעט קצין מטווח). התרחבות השימוש ב-GPS ומחשבי ירי עושה את המרגמה הפלוגתית לנשק מדויק לא פחות מארטילריית תותחים, תוך שהיא משמרת את מאפייני היסוד של המרגמה: ירי תלול מסלול, פשטות הפעלה, תחמושת זולה ומשך הכשרה קצר של מפעיליה.

קלות ההפעלה שלה עושה את המרגמה לנשק גרילה נפוץ:

• חיזבאללה השתמש במרגמות 82 מ"מ נגד צה"ל בלבנון בשנות התשעים, כולל נגד מטרות נעות, תמרון האויב לשטח השמדה והסתלקות מהירה מזירת הקרב.
• מחבלים מהרשות הפלסטינית משתמשים במרגמות (וברקטות) נגד מטרות נייחות של צה"ל ויישובים ישראליים. עד כה, ירו הפלסטינים כ 5,000 פצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף, שגרמו ל 4 הרוגים ועשרות פצועים. רוב הפצמ"רים נופלים בשטח פתוח ולא גורמים נזק.
• הכוחות האנטי- אמריקניים בעיראק משתמשים בו נגד מטרות אמריקניות. בסתיו 2004, נעשה שימוש נרחב במרגמות 82 מ"מ בקרבות פלוג'ה. כוחות הגרילה הוכיחו שהפעלה מיומנת של המרגמה בשטח עירוני מניבה תוצאות קטלניות יותר ממה שאפשר היה לצפות להן על פי הניסיון שנרכש בשדה קרב טיפוסי.

מרגמה קטנה-  קוטרה הוא 52/ 60 וטווח הירי שלה נע על 450 מ'/ 1,000 מ'.
מרגמה בינונית-  קוטרה הוא 81/ 120/ 107 וטווח הירי שלה נע על 4,900 מ'/ 8,200 מ'.
מרגמה כבדה-  קוטרה הוא 240/ 160 וטווח הירי שלה נע על מעל 10 מ'.

המרגמות ניתנות לחלוקה לשני סוגים לפי אופן פעולתן:

• נוקר קבוע - בתוך המרגמה נמצא מעין מסמר מתכתי הנקרא "נוקר", הרגם מפיל את הפצצה אחורנית לתוך המרגמה דרך הקנה, היא מקבלת מכה בפיקה שבתחתיתה וכתוצאה מכך נורית פצצת המרגמה בלחץ גזי הפיצוץ. רוב המרגמות הן בעלות נוקר קבוע.
• נוקר נע (דינמי) - הנוקר מוסתר בתוך הסדן, כדי להתחיל את שרשרת הירי צריך לבצע פעולת נקירה. מרגמות כאלה הן מרגמת 52 מ"מ המשמשת בצה"ל כנשק סיוע מחלקתי. אף מרגמת 120 מ"מ שמשמשת כנשק פלוגתי/ גדודי בצבאות מערביים (למעט ישראל) הייתה בעבר מצויידת בנוקר מסוג זה אולם עקב טעויות רבות בהן קיבל צוות המרגמה הוראת ירי והוכנס פגז לקנה, ולאחר מכן בוטלה ההוראה אך בטעות נשאר הפגז בתוך המרגמה, דבר אשר גרם לא פעם לאסון, הוצאו מרגמות אלו מהשירות על מנת להכניס בהן נוקר קבוע/ סטאטי וכיום, לא יכולות טעויות מסוג זה להתרחש בשנית.

חשיבותו של נשק תלול-מסלול נובעת מהעובדה שביצורים ומערכי אויב לעולם פגיעים יותר מלמעלה מאשר מהצדדים. נשק תלול-המסלול הראשון היה הקטפולטה, ששימשה כנשק מצור שהמטיר על הנצורים אש, כשהוא עוקף את הביצורים.

המרגמה הומצאה ברבע השלישי של המאה ה-17 (לפי Canon Research Project). מרגמות קטנות בקוטר 3-4 אינטש הותקנו על אניות ואילו מרגמות בקטרים עד 13 אינטש הותקנו ביבשה בלבד. הן הוצבו בזווית קבועה של 45 מעלות וטווחן שונה באמצעות שימוש במטעני הדף בגדלים שונים.

מרגמות 2 ו-3 אינטש היו נפוצות במלחמת החפירות באירופה. המלחמה הסטטית איפשרה הגדלת קוטר המרגמה ושיפור יכולת חדירת הביצורים שלה, על-חשבון קלות הפעלה וניידות שממילא לא באו לידי ביטוי.
לקראת הקרב על הסום ביולי 1916, צייד הצבא הבריטי כל דיויזיית חי"ר בשש סוללות מרגמות, שלוש בקוטר 2 אינטש, שתיים של 3 אינטש ואחת בקוטר 9.45 אינטש.

המרגמה הכבדה, שזכתה לכינוי חזיר מעופף בשל מהירות הלוע האיטית שלה וגודל הפגזים, לא הצליחה להיכנס לשימוש ולבסוף נזנחה כליל.
הקיסרות האוסטרו-הונגרית הפעילה, בחזית גליציה, מרגמה מתוצת "סקודה" בקוטר יוצא דופן של 305 מ"מ. המרגמה נוידה על גבי רכב 4X4 פרי המצאתו של פרופ' פרדיננד פורשה (למעשה הייתה הדיסרטציה שלו בהנדסת מכונות), האיש שלימים הקים את פולקסווגן, בנה עבור גרמניה הנאצית את הטנקים שלה, המציא את דגם החיפושית ופרש כדי להתמקד בפיתוח מכוניות ספורט.