היסטוריית התרעות לפי ישוב

  • יממה אחרונה
  • שבוע אחרון
  • חודש אחרון

התרעות 32

< חזרה

תגובות ילדים למצבי חירום

במצבי חירום, ילדים ובני נוער מוצפים בדרך כלל בידע רב, שאינו מותאם לגילם. היערכות מראש מאפשרת התמודדות טובה ויעילה יותר. לפניכם המלצות להיערכות

מצב חירום מעוררים מגוון רגשות ותחושות בקרב מבוגרים וילדים והם יכללו לעתים חששות, פחד, תחושת פגיעות, חוסר ביטחון ודאגה מפני הבאות. הילדים והמתבגרים חווים גם הם את מורכבותה של המציאות ומושפעים מהחוויה ומהמסרים שהם שומעים בסביבתם ובוודאי מהוריהם.

בנוסף לכך, ילדים ובני נוער מוצפים בדרך כלל בידע רב, שרובו אינו מתווך ואינו מותאם לגילם, דבר המקשה על יכולתם לראות את הדברים בצורה מאוזנת ומאפשרת התמודדות יעילה. לאור זאת, הם עלולים לפתח חששות ופחד, שעלולים להתגבר וליצור חווית חוסר אונים.

החשיפה לאירועים לא חייבת להיות ישירה כדי להשפיע על רגשותיהם של הילדים או לגרום להם למצוקה. במקרים רבים גם צפייה בחדשות בזמן אירועי חירום עלולה להיות חוויה קשה עבורם.

התמודדות עם מצבי חירום טובה יותר אם המשפחה נערכת אליהם מראש. פיקוד העורף גיבש המלצות להיערכות משפחתית למצב חירום שיכולים לכוון אתכם ולסייע לכם בשלב ההערכות.

תגובות אפשריות של ילדים

ההלם והחרדה הפוקדים לעיתים אותנו המבוגרים במצבי חירום, מועצמים על ידי תחושת חוסר האונים של הילד - הוא חש פגוע ומאוים בעולם שלעתים הוא אינו מבין אותו. ההשלכות של חשיפה שכזו עלולות לכלול תגובות פחד, התנהגות אלימה, היצמדות להורים, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך.

האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי בגילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. אתם, ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדכם בעתות משבר. למעשה, רוב הילדים יתאוששו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב כי אתם כהורים, תהיו קשובים לסימני מצוקה אותם משדר הילד, ותהיו שם בשבילו על מנת לתמוך בו.

חשוב לציין כי התגובות הצפויות מילדים בגילים שונים, המתוארות מטה, הן תגובות נורמליות לאירועי חירום, ונכון שנכיר אותם ואנחנו כהורים נערך להתמודד עימם.

1. היצמדות מוגזמת להורה או לדמות חינוכית – בניגוד להתנהגותם הרגילה, ילדים עלולים להיצמד באופן מוגזם אל מבוגר המהווה דמות משפיעה וזאת במטרה לקבל תחושת ביטחון.

2. שינויים בהרגלי אכילה
– תופעות הקשורות בשינויים בהרגלי אכילה עלולים לבוא לידי ביטוי בגילים שונים של ילדים ונוער, וכן חוסר תיאבון והקאות, ומנגד אכילה רגשית או אכילת יתר. בילדים צעירים עלולים להופיע תופעות של עקשנות סביב נושא האוכל.

3. נסיגה התפתחותית
– ילדים צעירים עלולים לחוות תופעה של חזרה להתנהגויות כמו הרטבה, מציצת אצבע, גמגום וכדומה.

4. שינוי בהתנהגות
– ילדים עלולים להגיב בתוקפנות יתר לאירועים שונים ועד כדי כעס ללא פרופורציה ואלימות. כמו כן, אנו עלולים לצפות תופעות של חוסר שקט או פסיביות, הסתגרות וניתוק.

5. הופעה של פחדים וחרדות
- פחד וחרדה יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, בהתאם לגילו ואישיותו של הילד, דוגמת פחד מללכת לישון, פחד מלהישאר לבד ואף הופעת סיוטים.

אם תופעות אלו קיצוניות ונמשכות מעל לחודש לאחר אירוע החירום, יש לפנות לסיוע של אנשי מקצוע.

תגובות אופייניות על פי גיל הילד

גיל 2-0 - לתינוקות בגיל זה אין יכולת לדבר ולבטא את תחושותיהם. יחד עם זאת, הם מסוגלים לקלוט ולזכור רשמים מתקופה לחוצה. לעיתים, תינוקות יהיו עצבנים יותר, יבכו יותר ויידרשו לקבל חיבוקים ואהבה יתרה. בדרך כלל תינוקות יגיבו בצורה טובה לטיפול מסור והרבה אהבה.

גיל 5-3 - במקרים רבים, ילדים בגיל זה יחושו חוסר ישע וחוסר ביטחון. בגיל זה אין לילדים יכולת חשיבתית ולשונית להתמודד נכון עם המצב, והם רגישים ביותר לתגובות הוריהם. ככל שההורה יהיה מווסת יותר, כך הילד יהיה מווסת יותר. התנהגויות אופייניות כוללות הרטבה, פחד מחושך, סיוטים והתרפקות על ההורים, גמגום, איבוד תיאבון, פחד להישאר לבד, בלבול.

גיל 11-6 - ילדים בגיל זה מסוגלים להבין את המשמעות של שינוי משמעותי בחיים, כמו אובדן ושכול. בגיל זה בולטת התופעה של פחדים וחרדות. חלק מהילדים עלולים להמציא פחדים דמיוניים שלכאורה אינם קשורים למצב. אחרים עלולים לגלות רצון להיות מעורבים בפרטי פרטים של המצב. התנהגויות אופייניות כוללות מציצת אצבע, עצבנות, תלות, תוקפנות, פחד מחושך, הימנעות מבית ספר או חברים, כאבי ראש.

גיל 14-12 - בגיל זה הילדים מייחסים חשיבות מרובה לתגובות חבריהם. הילד זקוק לדעת שהפחדים שלו מתאימים וקיימים גם אצל חבריו, קבוצת השווים לו. בגיל זה יש לתת דגש על הפחתת לחצים וחרדות ותחושות אשמה. התנהגויות אופייניות כוללות הפרעות שינה, חוסר תיאבון, התמרדות, בעיות בבית ספר, כאבים פיזיים וחוסר רצון להיות עם חברים.

גיל 18-15 - בקרב בני נוער מצב חירום עלול לעורר פחדים מפגיעה במשפחה ובעצמם. הצורך בלכידות במשפחה פוגע בנטייה הטבעית של הגברת עצמאות. בדרך כלל התגובות יהיו דומות לאלו של מבוגרים. לעיתים נוער בגיל זה יתקשה לבטא את רגשותיו לפני הוריו. התנהגויות אופייניות: כאבי ראש, דיכאון, חוסר ריכוז, אדישות, לקיחת סיכונים, תוקפנות, ירידה בהישגים, הסתגרות ופחות מריבות עם ההורים.

כיצד ניתן להתמודד?

הכינו את ילדיכם ככל שניתן למה שצפוי לקרות במצב החירום. תרגלו את השימוש באמצעי מיגון, ותתכננו להם תפקידים המתאימים לגילם. הכינו "תוכנית חירום משפחתית" הכוללת מה שיש לעשות בעת התרעה , איך מזעיקים עזרה בשעת הצורך, איך ליצור קשר עם בני המשפחה, חלוקת תפקידים בין בני המשפחה וכדומה.

יש לזכור כי בתקופת חירום צפוי שיהיו לילדיכם צרכים מיוחדים ושונים. יש לקבל שוני זה ולדעת להגיב בהתאם. זכרו שהמשפחה בזמן חירום נדרשת לפעול כיחידה אחת, וחשוב שהמסר יהיה "ביחד נתגבר". היערכו לכך כמשפחה ושוחחו ביניכם ההורים על ההתמודדות הצפויה. ברוב המקרים, מספר שבועות לאחר מצב החירום, ילדיכם יחזרו להתנהגותם הטבעית.

עוד חשוב לזכור, כי ההתנהלות שלכם ההורים ברוגע ובשליטה משפיעה מאוד על האופן בו ילדיכם יחוו את האירוע. מצאו זמן עבורכם להתאווררות ולשיח משחרר עם חברים ובני משפחה.

שאלות ותשובות

קשת התגובות של ילדים למצבי חירום היא רחבה ועשויה לכלול היצמדות מוגזמת להורה או לדמות חינוכית, שינויים בהרגלי אכילה, נסיגה התפתחותית, שינוי בהתנהגות, והופעה של פחדים וחרדות.
בתקופת חירום צפוי שיהיו לילדיכם צרכים מיוחדים ושונים. יש לקבל שוני זה ולדעת להגיב בהתאם. זכרו שהמשפחה בזמן חירום נדרשת לפעול כיחידה אחת, וחשוב שהמסר יהיה "ביחד נתגבר". היערכו לכך כמשפחה ושוחחו ביניכם ההורים על ההתמודדות הצפויה. ברוב המקרים, מספר שבועות לאחר מצב החירום, ילדיכם יחזרו להתנהגותם הטבעית. חשוב לזכור, כי ההתנהלות שלכם ההורים ברוגע ובשליטה משפיעה מאוד על האופן בו ילדיכם יחוו את האירוע. לפיכך מצאו זמן עבורכם להתאווררות ולשיח משחרר עם חברים ובני משפחה.
האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי בגילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. התגובות השונות הן נורמליות למצבי חירום, ורוב הילדים יתאוששו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. עם זאת, כאשר התופעות קיצוניות ונמשכות מעל לחודש לאחר אירוע החירום, יש לפנות לסיוע של אנשי מקצוע.
השלכות החשיפה של ילדים למצבי חירום שונים עלולות לכלול פחד, התנהגות אלימה, הצמדות להורים, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך. האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי בגילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. התגובות השונות הן נורמליות בהינתן מצבי אירועי חירום.
ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות של הילדים בעתות משבר. למעשה, רוב הילדים יתאוששו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב כי ההורים יהיו קשובים לסימני מצוקה אותם משדר הילד, ויהיו שם בשבילו על מנת לתמוך בו. זאת יש לעשות, בין השאר באמצעות שיח משותף על הפחדים והחששות, שיכול "לנרמל" את התחושות באופן שכל אחד מבני המשפחה יבין שגם אחרים חשים כמותו.
כן. שיח כזה מעניק להם תחושה של ביטחון. תיווך המציאות מאפשר חיבור לעולמם של הילדים והזדמנות ליצירת סדר, ארגון חווייתי ועיבוד רגשי. חינוך מותאם ומקצועי לחירום, שכולל הכנה ותרגול, יסייע לילדים להתמודד באופן מיטבי בזמן אמת ויתרום גם לפיתוח החוסן האישי והחברתי.
ניתן לפצל את השיחה בין הילדים הבוגרים לבין הילדים הצעירים, כדי לאפשר לכל אחד להתבטא על פי צרכיו ויכולותיו. במשפחה עם ילדים בוגרים מוטב לקיים את השיחה בתחילת תהליך ההיערכות ולשתף אותם בשיקולים בחלוקת המשימות, בבחירת המרחב המוגן, בהליכי הכנת הבית ובאיסוף הציוד ואחסונו. במשפחה עם ילדים צעירים עדיף שהשיחה תסכם את ההיערכות ותשמש בעיקר להצגת המרחב המוגן, הציוד וכדומה.
בשלבי ההיערכות אפשר לשלב את הילדים בבחירת החדר המוגן, ולמנות אותם כאחראים לאיסוף פריטים בציוד החירום, תחזוקה של תיק החירום (כולל מעקב אחר הפריטים פגי התוקף והחלפתם), ואיסוף משחקים לממ"ד.
עצם השיח שיתעורר במסגרת המשפחתית התומכת, אופן ניהולו והמסרים שיועברו במהלכו יכולים לחזק את תחושת המסוגלות של המשפחה כך שתהפוך למסגרת המרכזית להתמודדות ותמיכה.